פיצויים לקטינה אשר ננשכה ע"י כלבם של סילבן שלום ורעייתו

מבוא

1.         התובעת, קטינה ילידת 1992, ננשכה על ידי כלב בעת הפסקה בבית הספר ביום 28.9.00. לטענת התובעת מדובר בכלב בבעלות הנתבעים.

2.         התביעה הינה מכוח סעיפים 35 ו - 41 א' לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: הפקודה).

3.         עיקר המחלוקת בין הצדדים נסבה בשאלה האם הוכיחה התובעת כי הכלב שנשך אותה אכן היה כלבם של הנתבעים.

גרסת התובעת ועדיה

4.         התובעת הייתה ילדה בת שמונה באירוע ועל כן לא מסרה עדותה בתצהיר. התובעת מסרה פעמיים את גרסתה לאירוע. האחת בפני כב' השופטת דודקביץ במהלך קדמי המשפט שם סיפרה כדלקמן:

"אני מכירה את הכלב של שר החוץ וראיתי אותו כמה פעמים מחוץ לבית של השר וגם בבית הספר. מדובר בכלב נמוך, לבן עם כתמים חומים. לא היו לו שערות.

הילדים של השר לומדים בביה"ס ולכן הכלב היה מגיע לשם והשומר לא היה מגרש את הכלב.ליטפתי את הכלב ואז הוא התנפל עלי ונשך אותי ושרט אותי.

הלכתי לאחותי ומשם לקחו אותי לאחות וקראו לאמא שלי.

החברה שלי, שקוראים לה שרון ביבי, אמרה לי שהכלב שייך לשר החוץ."

ראה עדותה בעמ' 2 לפרוטוקול מיום 17.10.02.

5.         הפעם השנייה שהתובעת מסרה את גרסתה הייתה בעת שמיעת הראיות ביום 1.7.03 בהיותה בת 11 שנים וזאת לבקשת הצדדים. בעדותה מסרה התובעת כך:

"אני ליטפתי את הכלב בהפסקה ואז הוא קפץ עלי ונשך ושרט אותי.

הכלב היה בינוני, לבן עם כתמים חומים.

השומר הכניס אותו תמיד לבית הספר, אבל ידעתי שהוא של סילבן וג'ודי.

ראיתי את הכלב לפני כן אבל אחרי כן כבר לא ראיתי אותו."

בחקירתה הנגדית השיבה התובעת כי למדה על היות הכלב שנשך אותה כלבם של הנתבעים מחברתה לכיתה. בהמשך עדותה שבה התובעת על גרסתה כפי שפורטה לעיל.

6.         העדות הראשית הפורמאלית מטעמה של התובעת ניתנה על ידי אמה, רחל תמרי. בעדותה מצהירה האם כי מיד עם הגיעה לבית הספר פגשה באחות בית הספר ושאלה אותה פרטים על האירוע וכך היא מעידה:

"שאלתי את האחות מה קרה, והאחות אמרה לי כי התובעת ננשכה על ידי כלב, וכי הכלב הנו כלב של ג'ודי ניר מוזס שלום, ואין לי מה לדאוג, כי האחות דיברה עם הגב' שלום , וזו אישרה כי הכלב מחוסן ואין חשש מכלבת."